הבינלאומי ליסינג בע"מ נ' שביט ובניו תעשיות מתכת בע"מ

החלטה

התובעת, חברה שעיסוקה בהשכרת ציוד בעסקאות ליסינג [ סעיף 1 לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" ], התקשרה עם אחד, אורי גפן [ להלן: "גפן" ], בעסקת ליסינג שבמסגרתה שכר/רכש גפן מהתובעת מיכלית בשווי של -.300,000 ₪ [ להלן: "המיכלית" ]; הסכם הליסינג צורף לכתב התביעה כנספח א'.

עובדות אלה, כמו כל יתר העובדות הנוגעות לעניין אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

במקביל לעסקת הליסינג, התקשרה התובעת עם הנתבעת, שהיא יצרנית המיכלית [ סעיף 1 לתצהירו של מר רוני גילור, התומך בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו; להלן: "גילור" ] בחוזה לקניה חוזרת [ Buy Back ] של המיכלית, נספח ג' לכתב התביעה הוא גם נספח א' לתצהירו של גילור [להלן: "החוזה" ].

עיקרו של החוזה הוא התחייבות הנתבעת לרכוש את המיכלית מהתובעת במקרה בו לא יעמוד גפן בתשלומים המגיעים ממנו, ובכך לכסות את חובו של גפן או את חלקו כלפי התובעת כאשר מחיר הרכישה אמור להיות המחיר הגבוה ביותר שניתן יהיה להשיג באותה העת בהליכי מימוש השעבוד שהוטל על המיכלית.

משלא עמד גפן בתשלומיו ולאחר עבור זמן ניכר ומשלוח מספר מכתבי התראה על ידי התובעת, ננקטו נגד גפן הליכי מימוש; הנתבעת, אשר נדרשה לרכוש את המיכלית מהתובעת כפי התחייבותה שלעיל, סירבה למלא את חלקה בחוזה והודיעה לתובעת על ביטול החוזה שביניהן [ סעיף 10 למכתב מיום 5.3.2008, נספח ב' לתצהירו של גילור, נספח י' לכתב התביעה; להלן: "מכתב הביטול" ].

עילת ביטול החוזה נוגעת להפרה נטענת של התחייבות התובעת כלפי הנתבעת על פי החוזה [ סעיף 3 למכתב הביטול ]; ההתחייבות המדוברת היא זו הקבועה בסעיפים א' ו ב' לחוזה, המנוסח כמכתב של הנתבעת לתובעת דלקמן:

"...בכל מקרה ש(גפן) יפגר מעל שבועיים בתשלום כלשהו על פי ההסכם [ הסכם הליסינג - צ.כ. ] או בקרות אירוע אחר המזכה אתכם, על פי שיקול דעתכם, לבטל את ההסכם, אתם תשלחו מכתב התראה ל(גפן). העתק ממכתב ההתראה יומצא לנו הן בדואר והן באמצעות הפקסימיליה.

...אם התשלומים שבפיגור לא ישולמו לכם על ידי (גפן) תוך 14 יום ממשלוח מכתב התראה, תמסרו לנו הודעה כי הסכם ה(ליסינג) בוטל...." [ להלן: "סעיף המחלוקת" ].

אין חולק על כך שהפרת הסכם הליסינג על ידי גפן, בפיגור בתשלומים, החלה לפני סוף שנת 2005 כפי מכתב ההתראה הראשון שנשלח לו על ידי התובעת, ראה נספחים ה' לכתב התביעה.

הנתבעת קבלה גם היא את עותקי מכתבי ההתראה, או לפחות ניתן לקבוע שנשלחו לה, ומכל מקום, היא לא הכחישה את ידיעתה על הפרת הסכם הליסינג על ידי גפן [ סעיפים 33- 35 לתצהיר גילור ]; בכל מקרה, ידעה הנתבעת על הפרת הסכם הליסינג על ידי גפן לפחות החל מחודש אפריל 2007 [ עדות גילור בעמ' 2 לפרוטוקול שורה 22 וכן בעמ' 2 שורה 3 ונספח ו' לכתב התביעה מיום 26.4.07 ].

למרות הפרת הסכם הליסינג על ידי גפן, לא ביטלה התובעת את ההסכם עימו אלא בחודש פברואר 2008 [ סעיף 11 לכתב התביעה ] ; פנייתה של התובעת לנתבעת למילוי התחייבות התובעת הייתה ביום 27.2.08 ואילו תשובת הנתבעת, במכתב הביטול באה ביום 5.3.08.

לגישת הנתבעת, הפרה התובעת את התחייבותה שבסעיף המחלוקת בכך שבניגוד לאמור בו, לא ביטלה התובעת את הסכם הליסינג עם גפן בתוך 14 יום לאחר משלוח מכתב התראה לגפן [ סעיפים 23, 27 לתצהיר גילור ].

גילור מסביר היטב בתצהירו את משמעותו הכלכלית של סעיף המחלוקת מבחינת הנתבעת ומקובל עלי הסבר זה, אם כי איני צריך להידרש לו; די בכך שאציין שסביר להניח כי לפחות מבחינת הנתבעת, הפרה של סעיף המחלוקת עשויה להיחשב כהפרה יסודית של החוזה.

יחד אם זאת, גם בהנחה שהחוזה הופר על ידי התובעת בהפרת סעיף המחלוקת, המועד לביטול החוזה על ידי הנתבעת חלף עבר מזמן וברירת הביטול אינה עומדת עוד לזכותה.

כאמור, ידעה הנתבעת על הפרת סעיף המחלוקת על ידי הנתבעת לפחות בחודש אפריל שנת 2007 [ נספח ו' הנ"ל ] וסביר להניח שידעה על כך קודם לכן.

כאשר מדובר בהפרה כה יסודית של החוזה, בעלת משמעות כלכלית קרדינלית לעסקה, לא סביר להמתין תקופה של שנה לביטולו כפי שמורה מועדו של מכתב הביטול.

בהעדר הודעה על ביטול החוזה בתוך "זמן סביר" מעת הפרתו, פגה זכות הביטול של התובעת [ סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה), תש"ל – 1970; ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ ואח' נ. שאול בוכריץ', פורסם באתר "נבו"; במאמר מוסגר אציין כי נראה שבית המשפט העליון קיבל, מבלי משים, את גישתו של כב' השופט טירקל שהיה בדעת מיעוט בעניין שנידון ברע"א 7956/99 רשות הפיתוח לישראל בע"מ נ. עירית מעלה אדומים פד"י נו5 עמ' 779 ].

מכאן, שאין לנתבעת הגנה בטענה זו.

טענה אחרת נוגעת לכך שתנאי המחלוקת הוא ב גדר "תנאי מתלה" בחוזה.